חובות שבין אדם לאלוהיו : הצהרת האמונה באל אחד

ביהדות

בעשרת הדיברות בספר "שמות", פרק כ' נאמר: ב אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי. ג לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל-תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת--וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. ד לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם:

על-סמך הציווי לעבוד רק את האל האחד נוסחה "קריאת שמע", הנאמרת בתפילות שחרית וערְבית. "קריאת שמע" נפתחת במילים: "שמע ישראל, ה' אלוהינו ה' אחד".

בנצרות

הנוסח של הצהרת האמונה הנוצרית הוא: "אני מאמין באל אחד, אב כל יכול אשר ברא את כל הנראה ואת כל הבלתי נראה. ובאדון אחד, ישוע המשיח, בן האלוהים, יחיד לאביו… נולד ולא נברא. ולמעננו בני האדם, ולמען ישועתנו ירד משמים, התגשם בבשר ונעשה אדם, נצלב ונקבר, וביום השלישי שב לתחייה, עלה השמימה והוא עתיד לשוב ולשפוט את החיים ואת המתים. אני מאמין ברוח הקודש, בכנסייה הקתולית הקדושה, באחדות הקדושים, במחילת החטאים, בתחיית הגוף ובחיי הנצח". (מתוך הצהרת האמונה הנוצרית שנוסחה בועידת הכנסיה בתיקיאה ובקונסטנטינופול, שהתקיימו במאה הרביעית)

הצהרת האמונה מכילה אפוא התייחסות לאל בורא עולם ולישוע. ההצהרה קובעת, כי ישוע הוא בן האלוהים וכי הופיע על פני האדמה כדי לכפר על חטאי כל בני המין האנושי, סבָל ומת. ההצהרה עוסקת גם בתחייתו לאחר הצליבה, שבה הסמיך את תלמידיו להפיץ את בשורתו, ומזכירה את יום הדין העתיד לבוא, שבו ישפוט ישוע את כל בני האדם.

באסלאם

מצוות היסוד הראשונה באסלאם היא אמירת שתי העדויות – כלומר, ההצהרה: "אני מעיד שאין אלוהים מלבד אללה, ואני מעיד שמֻחמד הוא שליחו של אללה." (מתוך אָלְגַ'מִע אָלְצָחִיח מאת אָלְבֻּחָ'ארִי) כל מוסלמי חוזר על הצהרה זו פעמיים ביום, וכל הכופר בה נחשב כמי שנטש את דת האסלאם. ההצהרה מכילה שני חלקים: בחלק הראשון מכיר המאמין בקיומו של אל אחד בלבד, ובהצהרה זו הוא משייך את עצמו למונותיאיזם; בחלק השני מבטא המאמין את הייחוד האסלאמי לעומת שתי הדתות המונותיאיסטיות הנוספות - ההכרה במֻחמד כשליח האל. על-פי ההלכה המוסלמית, העדות נאמרת במהלך התפילות וכן בטקסי ההתאסלמות. אדם הרוצה להמיר את דתו לאסלאם, חייב לחזור על ההצהרה שלוש פעמים בפני עדים מתוך כוונה שבלב.